יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

בס"ד


השפעת האינטרנט על חיי היום יום שלנו

השיעור דיברנו על עולם הטכנולוגיה ואיך הוא השתלט על חיינו. ראינו סרטונים על הפייסבוק וכל האינטרנט ואיך זה משפיע עלינו בתור חברה וגם בתור אנשים.
אני חושבת שלאינטרנט כוח רב. הוא יכול בשניה להרוס עולם של מישהו ולהיפך גם לבנות, הכל תלוי בגישה של האנשים לאינטרנט.
למשל הפייסבוק ישבו גם ייתרונות וגם חסרונות. מצד אחד הפייסבוק באמת מאפשר לשמור על קשר עם אנשים, לראות מה קורה איתם, להביע דעה וכו.. ומצד שני הפייסבוק יכול רק להזיק! "הקשר" הנשמר עם אנשים הוא קשר לא אמיתי, זה גורם לנו לחשוב שכדאי לנו לשבת בבית וככה לשמור על קשר עם חברים, זה מגביל אותנו ואנחנו לאט לאט נכנעים להשפעה של הפייסבוק וככה מאבדים את החברים האמיתים שלנו, את החוויות שאפשר ליצור אך ורק מחוץ למחשב את הקשר הבין אישי עם אנשים. 
הפייסבוק גם יכול להיות מקום מאוד אכזרי ומרושע כשאנשים לא נכונים משתמשים בו. הוא יכול לגרום לביריונות ברשת להעלבות והצקות אחד של השני, במיוחד בגיל ההתבגרות שלכולם חשוב לטפס בסולם החברתי הפייסבוק הוא גורם משפיע במעמד שלך בחברה. ילדים רבים משתמשים בפייסבוק להציק לילדים אחרים ולעשות עליהם חרם, כמו שראינו בשיעור את הסרטון על דוידאל ילד מקסים שכולם הציקו לו והעליבו אותו ולבסוף הוא החליט שהוא לא יכול יותר והוא התאבד.

אני חושבת שזה מזעזע. מזעזע שהפייסבוק שאולי מלכתחילה היה אמור להיות משהו טוב שאנשים שומרים על קשר אחד עם השני עם הזמן הטפתח למשהו אכזרי, למקום בו ילדים מתאכזרים אחד לשני.

אני חושבת עם כל אחד ייקח קצת אחריות נוכל למנוע את זה. 

יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

בס"ד

 צניעות-
סיפור קצר שתמיד גורם לי לחשוב על הצניעות מחדש:
פתחתי את הארון, שוב חיפשתי מה ללבוש.
התלבטתי קשות, כי מי יודע את מי אני אפגוש...
אז שמתי עלי את החצאית הצרה.
זאת מהג'ינס המשופשף, הקצרה.
וזה לא כל כך נורא שהיא כזו... בערך... מעט...
ממש טיפה קצת.. מעל הברך.
העיקר: חצאית! כך כולם אומרים.
ומי שלא נראה לו, שילך לחפש ת'חברים.
וכדי להוסיף למראה הכללי
הוספתי את החולצה הצמודה שלי.
חולצה שחורה, צמודה וקצרה.
מחמיאה, ומאוד מדגישה את הגיזרה.
וברור שהיום בלי שום חוכמות
צריך להתאים גם נעליים תואמות.
שלפתי מהארון את הנעליים עם העקב,
שעלו להורים שלי בהרבה כאב לב.
אבל מה לעשות, מה כבר הם מבינים?
אם זה לא פירמה, אז אתם לא בענינים!
אז יצאתי מהחדר לכיוון המראה,
עם קופסת האיפור להשלמת ההופעה.
ולא הסתפקתי רק בסומק קל,
כי מי מרגיש בזה בכלל.
מתחתי פס שחור עבה, ואודם בולט ומדגיש
וצלליות של העיניים, הוספתי חיש.
ואז סוף סוף, הרגשתי נפלא.
ולא נורא כל כך שאחרתי לתפילה.
העיקר שהלכתי ברחוב בצורה מטופחת
צעדתי כיאות בשלווה ובנחת.
קיבלתי מחמאות על ימין ועל שמאל.
מקבוצת נערים ומחייל אחד גדול.
"איזו חתיכה" - שרק אחד.
"וואלה איזו שאפה, משהו מיוחד
תראה איזה גוף, ואיזו הליכה יוצאת מן הכלל.
כן, אבל...
היא דתיה, ממש בזבוז וחבל!"
ואני עוברת, נהנית מכל מה ששמעתי קודם
רק נזהרת שלא לחייך, שלא ימחק האודם.

ואז הגעתי אל השוק, ועברתי בין הסוחרים.
וראיתי איך אנשים, עגבניות בוחרים
"תשמע, זאת עגבניה טובה.
מלאה באופן מיוחד".
עגבניות לעניין, בוחרים אחד אחד.
"כן, אבל, אצלו המחיר יקר באופן יוצא מן הכלל
טוב, אז בוא נלך לדוכן אחר.
על הזמן פשוט חבל".
ואני ממשיכה ללכת עם ההופעה שעבדתי עליה שעות
ובעיניים שלי מתחילות לעלות כמה דמעות.
מה? זה אותו הדבר ? אותו העניין?
האם עד עכשיו הייתי כמו עגבניה על הדוכן?
כל אחד שרוצה רק יסתכל ויקח?
וכל שאני יותר מושכת הרי זה משובח?
מה, כך אני נראית? זה מה שאני משדרת?
ואיך זה שלתפילה אני עוד ממהרת?
לבושה בצורה כזאת כאילו IN ואופנתית.
אני בכלל נראית בת דתית?
והאם אני רוצה להראות בעיני האחרים כמוצג לראווה
או כאישיות בעלת כבוד וגאווה?

תודו שזה לכולנו חומר למחשבה ... 

חשיבות הצניעות בעיניי היא עצומה היא משדרת את מי שאת ומעבר לזה היא מראה שאת שומרת על עצמך ואכפת לך מעצמך.
אני חושבת שתקנון צניעות בבית ספר (בפרט ממלכתי דתי) הוא חשוב מאוד, ועל בית הספר להקפיד בו. על בית הספר להסביר לתלמידים/ לתלמידות את חשיבות הצניעות ובכך לעורר בהם רצון להתלבש בצניעות מתוך בחירה ולא כי מכריחים אותם.

יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

בס"ד

השיעור העמקנו בצניעות האישה:
פעילות בקבוצות-
(דברים כב, ה): "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלוֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". 
אסור לאישה ללבוש בגדי גברים, וכן לגברים ללבוש בגדי נשים.
בנוסף אסור לאישה ללבוש "בגד אדום"- בגד שיבליט אותה.
למדנו מקורות מהתנ"ך ואת סיפורה של אביגיל.
הכנו פלקטים עם ססמאות: "לא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עינכם.." "די לחולצות האדומות".
בסוף ההכנות כל קבוצה נדרשה להראות מה היא הכינה לספר קצת על מה שהיא עשתה.
לדעתי הפעילות הזו מגבשת את התלמידות בכיתה וגורמת להן להיות יצירתיות ולחשוב מעבר, הפעילות גורמת לשיתוף פעולה וכולן מחכות להציג את מה שהן עמלו עליו במהלך השיעור..
מאוד נהנתי לעבוד וללמוד על הצניעות של האישה.

יום ראשון, 8 בנובמבר 2015

בס"ד

"בכל דור ודור שותל הקב"ה בעולם, את הנשמה הגדולה של האדם הגדול, הראוי והמכוון בשביל אותו הדור, ולפעמים גם בשביל הדור הבא אחריו.
אולם יש והקב"ה מוריד מהעולם העליון, מתחת כסא כבודו יתברך, פעם בעשרה דורות, נשמה עליונה כזאת, המאירה בשלל אורותיה וגווני זיקי ברק מתוך ערפילי טוהר, לא רק בשביל הדור הזה שבו היא מופיעה, אלא גם ובעיקר בשביל כמה דורות הבאים אחריה."(
מהספדו של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל)

הרב יצחק הכהן קוק היה צדיק בדורו-
שלושה עיקרים היו חשובים לרב קוק:אהבת עם ישראל, אהבת תורת ישראל, אהבת ארץ ישראל.
תמיד עסק בקרוב לבבות בין כל עם ישראל.
הרב קוק תמיד חיפש לראות את הטוב שיש בכל אחד. באחד ממאמריו כתב:"כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד, מתאהב האדם על הבריות בחיבה פנימית, ואינו זקוק לשום אבק של חנופה".
אחד הסיפורים המסופרים על הרב:
בשנת 1913 יצא הרב קוק למסע אל המושבות והקיבוצים, כשאיתו כמה רבנים חרדים אחרים. הרב קוק חשב שאם הרבנים החרדים יראו את החלוצים בעבודה הקשה שהם משקיעים למען הארץ, הם ישתכנעו שיש לקבל ולאהוב אותם, ולא להחרים אותם. במסע הגיעו הרבנים לקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל. כשהגיעו לקיבוץ קיבלו אותם הפועלים בקרירות. כשנכנסו הרבנים לחדר האוכל, קם אחד החלוצים וצעק: "חבל על העבודה והדיבורים שלכם – פה לא תשפיעו כלום!". הרב קוק פנה אל החלוץ ואמר: "לא באנו להשפיע, באנו להיות מושפעים!".

לדעתי יש לנו הרבה מה ללמוד מהרב קוק על אהבת ארץ ישראל, אהבת עם ישראל ולראות את הכל בעין טובה. להבין שכל עם ישראל שווים ולנסות לקרב אחד את השני לאחדות ולאהבה ואחווה שלום ורעות.

יום שבת, 7 בנובמבר 2015

בס"ד

פעילות בקבוצות

יש מטרה עליונה לפעילות בקבוצה, התלמידים לומדים לעבוד כצוות ולשתף פעולה אחד עם השני.
הפעילות גורמת להווי קבוצתי ולאחדות בין התלמידים.
 בנוסף כשמשלבים סוג פעילות זו בתחרות בין הקבוצות זה ייצור מתח, התרגשות ורצון ללמוד.
אני רואה חשיבות גדולה לתת לכל התלמידים פעילות בקבוצה שתגבש אותם ותעורר בהם רצון ללמוד.